גלריה

הספינה וואזה – סיפורה של ספינת מלחמה שבדית – VASA SHIP

 *פוסט זה נכתב על בסיס ראיון אישי עם מנהל מוזיאון הספינה וואזה , שטוקהולם , שבדיה .

סיפורה של הספינה וואזה החל בשנת 1625,  בשנה זאת נחתם חוזה לבניית ארבע ספינות מלחמה. החוזה נחתם בין הכתר השבדי ובין בונה ספינות הולנדי מפורסם אשר התגורר בשבדיה באותן שנים. ארבע ספינות הוזמנו,  שתיים גדולות ושתיים נוספות קטנות יותר.  בוני הספינות ההולנדים נחשבו באותם ימים למובילים בתחומם ובתאום עם מספנה שבדית גדולה מאוד אשר שכנה בשטוקהולם נערכו לבניית הספינות האמורות. מבין ארבעת הספינות תוכננה הוואזה להיות הגדולה המושקעת והיקרה ביותר.

 
שלוש מאות עובדי מספנה נשכרו לצורך הפרוייקט. מעל 1000 עצי אלון נכרתו מיערות המלך השבדי והובלו בגרירה ע"י סוסים ולאחר מכן בציפה במים עד גדות המספנה.  במקביל החלו לצקת את תותחי הברונזה של הספינה. תופרי המפרשים החלו בעבודתם וכמות עצומה של אבנים רוכזה בכדי לשמש כאבני זיבורית בשלב מאוחר יותר.  לאחר סיום השלב הראשון של בנית תחתית הספינה והדפנות הושקה הספינה למים .  משקלה הרב לא איפשר באותם ימים את ההשקה בסיום הבניה והמשך בנית פנים הספינה סיפוניה מדוריה והמערך נעשו בעודה צפה ברציפי המספנה השבדית .

Vasa ship

Vasa ship

Vasa ship

Vasa ship

 
הספינה תוכננה להיות בעלת חמישה סיפונים שונים. הסיפונים התחתונים שימשו בעיקר לאחסון אוכל , תחמושת,  אבק שריפה,  כלי עבודה וכדומה.  שני סיפונים נוספים שימשו כסיפוני תותחים והיו מקום משכנם של חיילי הספינה.  גשר הספינה, התרנים והמערך ניצבו על הסיפון העליון.
 
ב1628 כשלוש שנים לאחר תחילת עבודות הבניה על הספינה ביקר בה המלך השבדי גוסטבוס השני ונתן ברכתו להפלגת הבכורה. בעשירי באוגוסט אותה שנה יצאה הספינה וואזה במערך מלא להפלגת הבכורה שלה עמוסה בקצינים, ימאים, חיילים, תחמושת ואספקה כיאה לספינת הדגל של הצי השבדי. לאחר שהפליגה פחות ממייל ימי אחד התהפכה הספינה על צידה וטבעה כליל בתוך זמן קצר ביותר לא הרחק ממקום בנייתה באזור המספנות והנמל של שטוקהולם.

מעל שלוש מאות שנה שכנה אוניית המלחמה השבדית על קרקעית הבוץ באזור הנמל של שטוקהולם. כשלושים שנה לאחר שטבעה בסביבות שנת 1658 קיבל צולל שבדי מקומי רישיון לנסות ולמשות את הספינה מהמים.  הנסיונות לא צלחו ועיקר עבודות הצלילה התמקדו בהוצאת 64 תותחי הברונזה של הספינה שהיו יקרים ביותר.  עבודות הצלילה באותם ימים נערכו בעיקר מפעמוני צלילה שכן מערכות צלילה אוטונומיות פותחו רק במאה העשרים ואחת.  רובם המכריע של תותחי הספינה חולץ בשלום מעומק המים והספינה שבה לנוח בשקט על קרקעית הבוץ העמוקה בסביבות הנמל של שטוקהולם.
 
במשך השנים נשכחה הספינה ומיקומה אבד. איש לא ידע בדיוק היכן טבעה ואיש לא יכול היה להעיד על מצב האוניה לאחר שנים כה רבות מתחת למים. צוללים מקצועיים מהצי השבדי טענו שנערכו אימוני צלילה על שברי האוניה לאורך השנים,  דייגים סיפרו על ספינה טבועה במקום משוער שהתאים אך מידע  בדוק על מיקומה של הספינה לא היה בנמצא.

 
אנדרס פראנזן משוגע לעניין החל בחיפושים אחר הספינה וואזה. תחילת החיפושים הייתה בארכיונים ישנים בניסיון למצוא שבבי מידע על הספינה.  בהמשך הוא ניהל שיחות ארוכות עם דייגים בבתי מרזח בסביבות הנמל ולאחר מכן יצא לחיפושים בים.  אנדרס פיתח שיטת חיפוש מקורית, הוא הרכיב על חוט דיג חרוט מתכת כבד וחלול עם שפה חדה במיוחד, החרוט היה נזרק לעומק הים נופל וננעץ בקרקעית הים תוך כדי שהוא אוסף דגימות מהקרקעית,  אדמה בוצית, קרקע סלעית או שבבי עץ ששיכים לספינה טבועה.  במשך שלוש שנים נמשכו החיפושים אחר האוניה הטבועה ולבסוף באחת המטלות החרוט עלו שבבי עץ אלון התואמים בצורתם ובגילם לאוניה האבודה.  בדיקות נוספות שנערכו ובהמשך צוללים שירדו לעומק הנמל אישרו סופית,  אוניית המלחמה השבדית וואזה נמצאה בקרקעית הנמל בעומק שלושים ושניים מטר שלוש מאות ושלושים שנה לאחר יום טביעתה .   השמועה על מציאת אונית המלחמה וואזה בקרקעית הנמל בשטוקהולם פשטה במהירות וזמן קצר לאחר מציאת הספינה החלו דיבורים על חילוץ כלי השיט מקרקעית הנמל. צוות מומחים מהצי השבדי נתבקש לתת תשובות לשאלות המרכזיות, מה מצבה של הספינה הטבועה לאחר שלוש מאות שלושים שנה בקרקעית הבוץ של הנמל ???  האם ניתן לחלץ אותה ע"פ מצבה כפי שניתן להעריך בצלילות סקר והכנה לאתר הטביעה ???   באיזה שיטת חילוץ ימי יש לעבוד במטרה למזער נזק לספינה בזמן החילוץ ??? האם ניתן ואיך לגשת לפרויקט  שימור הספינה לאחר החילוץ  מהמים ???  

הסוגיה המרכזית בנושא חילוץ שכזה היא חוזק גוף  צלעות  ושידרית האוניה לאחר תקופה ארוכה כול כך במים.  האם יחזיקו קורות העץ מעמד בעומס שיופעל עליהן ע"י אמצעי החילוץ השונים, אחרי הכול קורות העץ הללו היו בנות למעלה משלוש מאות שנה ושכנו כול אותו הזמן בקרקעית הים,  ייתכן והן רקובות לחלוטין ואין אפשרות לאחוז את גוף האוניה בשום נקודה שהיא,  לאחר צלילות סקר שנערכו במקום נבדקו קורות העץ של האוניה ונמצאו במצב טוב, היעדרותם של תולעי עץ במימי הים השבדי הם הסיבה העיקרית לשימור קורות העץ של האוניה במצבם לאחר תקופה כה ארוכה. במקומות אחרים בעולם לאחר תקופה כה ארוכה נדיר ביותר למצוא ספינות באותו המצב כפי שנמצאה הוואזה בקרקעית הים. נקודות נוספות שנבדקו הן כמות ומשקל אבני הזיבורית שנמצאו בבטן האוניה. המסקנה העיקרית של צוות המומחים שניתן להציף את האוניה, מצב קורות העץ מאפשר הפעלת לחץ על הגוף הקבור בבוץ וההכנות לקראת חילוץ בפועל החלו.
 
חברת חילוץ שבדית בשם נפטון חילוץ ימי התנדבה להעמיד לרשות הפרוייקט את ציוד החילוץ וכלי השייט שלה,  הצי השבדי תרם אמודאים מקצועיים וחיילי צי, כמנהל פרוייקט החילוץ מונה הצולל האגדי פר אדווינג פלטיינג,  צולל מקצועי מנוסה ביותר ששנים רבות צלל בצי השבדי ולאחר מכן היה מנהל עבודה בחברות צלילה שונות שהתמחו בחילוץ תת ימי וצלילות עומק מורכבות.  שיטת החילוץ אותה תכנן הצוות הייתה מורכבת ביותר ודרשה הכנות רבות, התכנון היה לחפור שש מנהרות בבוץ מתחת לקוער הספינה, בכול אחת מהתעלות החפורות יועבר בשלב מאוחר יותר כבל עבה אשר יחבוק את גוף האוניה ויעלה משני צדדיה אל פני המים,  דוברות ענק מצוידות בכננות גדולות ימוקמו מעל אתר האוניה הטבועה ואט אט ע"י איסוף הכבלים  החובקים את גוף האוניה ינסו לחלץ את גוף הספינה מהבוץ בו שקעה לאורך שנים. לאחר מכן תתחיל משהיה איטית והדרגתית של האוניה מהמים.
 
השלב המורכב הראשון היה תחילת חפירת המנהרות.  אמודאים ירדו לקרקעית הבוצית ובצמוד להם שלושה צינורות,  הראשון לאספקת אוויר השני צינור מים עם זרנוק בלחץ חזק ביותר  וצינור נוסף בעל פיית שאיבה חזקה ביותר.  זרנוק המים התיז מים בלחץ גבוה ובעוצמה חזקה לתוך הקרקעית הבוצית וצינור השאיבה שאב במקביל החוצה את המים והבוץ המרחף, באופן הזה החלו בחפירת המנהרות עבודת החפירה בוצעה בו זמנית משני צידי הגוף, צלילת האמודאים נעשתה בתנאים קשים ביותר וחושך מוחלט, סכנה חמורה נוספת שהייתה בחזקת נעלם הייתה פחד מתמיד מאבני הזיבורית בשיפולי הספינה, המשקל העצום של אבני הזיבורית סברו המחלצים,  עשוי למוטט את דופן האוניה ולקבור את האמודאי בתוך מנהרת הבוץ החפורה.  מעבר לכך טמפרטורת המים הנמוכה  תנאי הלחץ ושיטת העבודה המורכבת הפכו את עניין חפירת המנהרות לתהליך ארוך מורכב ומסובך.  יותר משנה עבדו האמודאים עד שהושלמה חפירת שש המנהרות והעברת נכבלים החובקים את גוף האוניה. עם סיום העברת ששת הכבלים מתחת לקוער ודפנות האוניה דרך המנהרות החפורות בבוץ הגיע לסיומו המוצלח שלב א' בחילוץ אוניית הדגל השבדית וואזה.
 

בשלב השני נערכו עם דוברות גדולות מעל אתר העבודה את הדוברות עגנו לצד שתי גוררות נמל גדולות אשר זרקו עוגני ייצוב לארבע כיוונים ובאופן הזה שמרו על מיקום הדוברות המדויק. לאחר סיום שלב הצבת הגוררות והדוברות במקומן ניתנה הוראה ובבקרת הפרויקט התחילו להפעיל  לחץ על הכננות והכבלים החובקים. הרגע שהיה אולי המותח ביותר בכול  פעולת החילוץ הארוכה ארך דקות ספורות ומורטות עצבים. האם תתרומם הספינה הטבועה מתוך אמבטיית הבוץ והווקום בה הייתה שקועה זמן רב כול כך או לחלופין תתרסק לחתיכות בעקבות הלחץ הרב המופעל על דופנותיה דרך ששת כבלי הפלדה החובקים ומושכים את גופה כלפי מעלה מתוך הקרקעית הבוצית.
 
סנטימטר אחר סנטימטר עוד ועוד לחץ על הכננות ולשמחת כולם הראו הסימנים כי הספינה מתרוממת. לאחר מספר שעות הצליחו המחלצים להרים את גוף האוניה מעל הקרקעית הבוצית באופן כזה שנשראה תלויה על הכבלים החובקים אותה ונמצאה בעמדת ריחוף של כחצי מטר מעל הקרקעית. בעזרת הגוררות הגדולות העבירו את האוניה למים רדודים יותר והניחו אותה שוב על קרקעית הבוץ במרחק מה ממקום טביעתה המקורי. 
 
בתחילת כול חורף הופסקו עבודות החילוץ בשל תנאי מזג האוויר השוררים במקום. העבודות באתר נמשכו כחמש עונות צלילה. משנת 1957 עד שנת 1961. במהלך חמש עונות צלילה אלו גוף האוניה הועבר ע"י המחלצים כשמונה עשר פעם ממקום טביעתה המקורי ועד לאזור מים רדודים יותר בו תוכנן להיות השלב הסופי של החילוץ. ההכנות לקראת ההוצאה הסופית של הוואזה מהמים היו רבות, על האמודאים  היה לאטום את האוניה באופן הרמטי בכדי שאפשר יהיה לשאוב את המים מתוכה בשלב החילוץ האחרון בעודה מרחפת על פני המים תלויה על הכבלים אשר הרימו אותה.  שישים וארבע פתחי תותחים בשני סיפונים שונים נאטמו בעזרת שימוש בפטישים ולוחות עץ בעבודה מתחת למים , אזור היירכתים של האוניה היה מרוסק ובמצב גרוע וגם שם אטמו את הדופן ע"י שימוש בקורות עץ שהורכבו מתחת למים.   ההתרגשות לקראת הרגע הגדול הלכה וגברה השמועה בשטוקהולם על הוצאתה הקרובה של האוניה מהמים התפשטה ברחבי העיר.  בתאריך המיועד נאספו באזור החילוץ על גדות הנמל אלפי אנשים בכדי לחזות במשיתה של האוניה מהמים. כעבור מספר שעות של עבודה איטית החלו להציץ מתוך המים הצלעות והחלק העליון של סיפון האוניה אשר היו במשך 333 שנה מתחת למים .
 
אט אט הורמה הוואזה לנקודה גבוה יותר וימאים החלו בשאיבת מי הים מתוכה.  בשלב מסויים לקראת סוף היום לאחר שרוב המים הוצאו וקצב השאיבה גבר על קצב חדירת מי הים מדפנות הספינה, צפה הספינה שוב בכוחות עצמה במימי הנמל.  צוותים של ארכיאולוגים החלו מיד בעבודה של שטיפת הבוץ,  איסוף וקטלוג הממצאים, במקביל נערכו בחוף לקליטת גוף הספינה, התחלת פעולות שימור העץ וחפירה מדוקדקת בממצאי האוניה אשר כמו קפצה בזמן קדימה מיום שקיעתה ועד הוצאתה ממימי הנמל שלוש מאות שלושים ושלוש שנים לאחר מכן. היום עומדת הספינה וואזה במרכזו של מוזיאון ימי גדול. היא הספינה היחידה מתקופתה ששרדה בשלמות ומאות אלפי תיירים מבקרים אותה מידי יום ביומו בשטוקהולם בירת שבדיה .

 

 

 

*פוסט זה נכתב על בסיס ראיון אישי עם מנהל מוזיאון הספינה וואזה , שטוקהולם , שבדיה . 
תגיות:   vasa-ship  צלילה מקצועית יפתח קוזיק רשימות מהכחול הגדול שבעת הימים רשימות מהכחול הגדול  IFTACH KOZIK   iftach kozik   פעמון צלילה  Swedish warship  הספינה וואזה  חילוץ ימי   Vasa Museum   אמודאים .

 

 

סגור לתגובות.