גלריה

אלסקה – הגבול האחרון

חלומות על נסיעה למקומות מרוחקים ופראיים תמיד התגלגלו בראשי ותמיד תמיד החלומות הללו היו קשורים בים, סירות, דגים, אוצרות אבודים, סיפורים על שודדי ים והפלגות ארוכות…

חלומות על נסיעה למקומות מרוחקים ופראיים תמיד התגלגלו בראשי ותמיד תמיד החלומות הללו היו קשורים בים,סירות, דגים, אוצרות אבודים , סיפורים על שודדי ים הפלגות ארוכות וגם סתם ערב של ברבוניות וערק במקום יפה שכיף לעגון בו.  את הנסיעה לאלסקה התחלתי לתכנן בצבא. זמן קצר אחרי השחרור התחלתי לברר בצורה יסודית יותר על אופציות עבודה, עלויות טיסה ובכלל על אלסקה. המקום הזה הרגיש לי כמקום הנכון לנסוע אליו ולהריח בו את הריח האמיתי של הים הגדול.  אחרי כמה ימים הבנתי שבמקום לשאול שאלות, לעשות ברורים ולא באמת להבין, הדבר הנכון הוא לקנות כרטיס טיסה לטוס לבד ולהבין איפה כדאי לחפש עבודה בדייג  באלסקה ואיך הכי נכון לעשות את זה?  וכול יתר השאלות הראויות שחיפשתי להן תשובות ….   כרטיס הטיסה שקניתי עבר דרך סן פרנסיסקו ולפני אלסקה החלטתי לעצור למספר ימים במפרץ המרהיב של העיר המדהימה הזאת.  סן פרנסיסקו יושבת על שפת מפרץ עם תנאי שיט ורוח מיוחדים במינם, גאות ושפל חזקים, משטר רוחות טובעני וערפילים שמופעים ונעלמים באופן פתאומי וללא כול התראה במקום.  מספר גדול של מרינות ומספר גדול אף יותר של ימאים שחיים באזור,  דייגים יאכטונרים וימאים מקצועיים שפרנסתם מהים. כמעט תמיד אפשר לראות מפרשים לבנים מתחת לגשר הזהב ובשיטוט מעמיק יותר במספנות ובמזחים אפשר לפגוש אנשים מעניינים עם כמעט כול סוגי כלי השייט, רואים שם יאכטונרים בדרך לקצה עולם,  דייגי סלומון שמכינים את הרשתות לעונה הבאה,  סקיפרים של מעבורות ואנשי צוות של ספינות מסחריות שכולם ובמספרים גדולים נמצאים בעיר גשר הזהב. אחרי שבוע באזור המשכתי בדרכי לאנקוריג' אלסקה בדרך למצוא עבודה על ספינת דייג .

ספינת דיג סלמון במהלך איסוף הרשת ברקע ערפילים וחופי האי קודיאק

 
אנקוריג' אלסקה היא עיר אמריקאית רגילה. ביליתי בה יומיים , קצת מוזיאונים, כמה בארים ומופע אור קולי מיוחד על סכנת הצונמי באזור אלסקה. מפאת מיקומה נחשבת אלסקה לאחד מאזורי הסכנה של גלי צונמי קטלניים.  ברחבי אלסקה מותקנות אזעקות במרכזי אוכלוסין וילדי בית הספר מתאמנים באופן סדיר על תגובה בזמן אזעקת צונמי כאשר כלל היסוד המשונן הוא לברוח כמה שיותר מהר למקום כמה שיותר גבוה .
בשיחות שניהלתי עם  מביני עניין  בבארים מקומיים נאמר לי שאחד ממרכזי הדייג הגדולים במדינה הוא אי דרומי שנקרא קודיאק וכך התגלגלה דרכי הלאה.   לאחר נסיעה קצרה במונית לכיוון האוטוסטראדה הדרומית מצאתי את עצמי עומד וממתין לטרמפים בכיוון הרצוי דרומה לקודיאק. נסיעה בטרמפים הינה אחת מדרכי התיור המקובלות והמענינות במקום כאשר המקומיים שמחים תמיד לעזור ותמיד ימצא מישהו שיעצור ויקח אותך הלאה.  ההמלצה היחידה שקשורה בנסיעה בטרמפים באלסקה היא לא להתקע מחוץ לישוב מסודר אחרי רדת החשכה, שלטים גדולים ועליהם כתוב "זהירות דובים" מפוזרים לאורך הדרכים וצריך להבין שבכול מקום שאינו ישוב מסודר קיימת סכנה למפגש עם דובים שלא בטוח שיתנהגו יפה כתושבי המקום. במשך שלושה ימים התנהלתי בטרמפים לאורכה של מדינת אלסקה. נופים מהיפים שיש, מראות טבע עוצרי נשימה,  פיורדים מדהימים, שועלים דובים נשרים, מפולות קרח,  שרשראות הרים אין סופיות ושאר נופים שכדי לראותם ביום יום צריך להכנס לחנות פוסטרים ממוצעת.
 
החלום הרטוב של יורדי ים – הגעתי למקום הנכון.  לפני השתרע ים גדול מאופק לאופק ועצרתי בעיר קטנה ששמה הומר, מהומר יוצאת מעבורת אחת לכמה ימים לדרום אלסקה ומגיעה בסופו של המסלול לאי קודיאק שבו תכננתי לעלות על ספינת דיג למשך עונת הדייג הקרובה בקודיאק אלסקה.
 
החוויה הראשונה של יציאה לים הייתה מדהימה.  המזח שממנו יצאה המעבורת עמד על גדת מפרץ מדהים מוקף בשרשרת הרים עצומה לבנה ומושלגת ברובה. המים הכי צלולים שניתן לדמיין. טבע עצום ופראי שניבט לעין מכול עבר.  נופים עוצרי נשימה ומין סוג של אור בהיר כזה שאפשר לראות רק בצפון הרחוק. ההפלגה לאי קודיאק אורכת כ- 48 שעות.  תנאי ים קשים ורוחות חזקות אבל ממרומי המעבורת השד לא נורא כול כך ואפשר לעמוד במשך שעות על הסיפון העליון ולהביט עוד ועוד בנוף הפראי והמיוחד .
כמעט שלא נראו כלי שיט מסביבנו במשך ההפלגה כאשר מידי פעם נראה כלי שייט מסחרי מעביר אספקה לכפר מבודד או אוניה שחוצה את האופק בדרכה לחוף המזרחי של ארצות הברית. השעות הראשונות ברחבי האי קודיאק גרמו לי להרגיש במרכזו של גן עדן שעוצב במיוחד עבור אוהבי ים. מאות ספינות דיג בכול גודל אפשרי, מזחי עץ ציוריים, רשתות, מפעלים לעיבוד דגים, מלכודות סרטנים ענקיות, חנוית לאספקה ימית שניתן למצוא בהן דברים שלא ממש ידעתי על קיומם, ציידים דייגים ותנועת רכבים שבא כול טנדר שני מצוייד ברובה צייד וחץ וקשת על החלון האחורי. מקום אמיתי בדיוק כמו שציירתי בעיני רוחי.   את הימים הבאים העברתי בין המזחים והספינות בשיחות עם דייגים במספנות או בבארים.  ההכנות לעונת הסלמון הקרובה הורגשו בצורה ברורה ברחבי העיר והדרך הטובה ביותר להשיג עבודה טובה על אחת הספינות הייתה לעבור שוב ושוב בין בעלי הספינות לדבר לחזור ולייצר "פאלברה " .   תוך עשרה ימי שיטוט כאלו קיבלתי שתי הצעות עבודה משתי ספינות שונות.  ההחלטה על איזו ספינה "ללכת" היא סוג של הימור …   איזה ספינה תעבוד חזק יותר ותתפוס דגים רבים יותר …    באופן כללי ניתן לומר שסירות חדשות יותר עדיפות והעדיפות הכי ברורה היא סקיפר מנוסה שמכיר את חוקי המשחק, את הים ומבין  את העבודה מכיוון שבספינה כזאת יש סיכוי להרוויח יותר כסף.  הספינה שבא התחלתי את העבודה נקראה kilokak   על שם קבוצת איים פראיים באזור.  60 רגל של טכנולוגיה מתקדמת, אלקטרוניקה מהשורה הראשונה גנראטורים ומערכת ציוד דייג סלומון יקרה ומשוכללת.   שבועיים ימים נמשכו ההכנות לקראת היציאה לים.   סידור רשתות, טיפולים בספינה, הצטידות במזון ובמצרכים לשהיה ארוכה בים ולבסוף הגיע גם הרגע הגדול מבחינתי,  היציאה לאזורי הדייג.  אזורי הדייג שמסביב לאי קודיאק משתרעים על מאות מיילים רבועים בשטח שמסביב לאי וחופי אלסקה שנקרא בפי המקומיים "מיין לנד".  היומיים הראשונים בהפלגה עברו בשקט יחסי  כששטנו במקומות המרוחקים ביותר של דרום אלסקה בתוך נופים פראיים, בין לויתני אורקה ולויתני זרע בעשרות שנעו מסביב לספינה עם השפריצים המפורסמים צוקים אדירים, פיורדים, הרבה ירוק, הרבה מים ובקיצור אזור עוצר נשימה במלוא מובן המילה.     סדר היום על הספינה הוא מונוטוני למדי . דייג הסלמון מתבצע בעיקר בעזרת רשתות ענק הנפרשות למים תוך כדי הפלגה, 300 400 מטר רשת שיורדת לעומק של עד 30 מטר מתחת לפני הים כאשר הספינה גוררת את הרשת ו"סקיפ" סירת עזר חזרה פורסת את הרשת מצידה השני.  במשך 30 דקות נגררת הרשת ע"י שתי הספינות בצורה מתואמת ולאחר מכן נאספת בחזרה לספינת האם המובילה. נשמע פשוט למדי כאשר כול סיבוב כזה אורך כשעה ובסופו נשפכים לבטן הספינה מאות דגי סלמון, כעבור יומיים של עבודה התחלתי לחשוב שעשיתי טעות, 18 20 סטים ביום, תנאי מזג אוויר קיצוניים,  קור שקשה לתאר.  רוחות שלעיתים מגיעות ל60  קשר ואף יותר.  גלים גבוהים מדוזות ששורפות את הידים ועוד חמישה חודשים כאלו לפני – סיוט אמיתי !

ענני סערה דקות ספורות לפני הגיעם לספינת הדיג עליה עבדנו , בתוך דקות ספורות הרוחות החזקות ומזג האוויר הסוער מגיע לספינה

 
תוך זמן קצר היופי הפראי של המקום נראה משעמם , העיפות והקור בשילוב מיוחד במינו גורמים לך לחושוב רק על מיטה חמה ויומיים רצופים של שינה מה שברור שלא ממש עומד על הפרק , שוב רשת המים , שוב גרירה שוב איסוף רשתות שוב טונות של סלמון ושוב מים קפואים על ידים חשופות וקור ומדוזות שורפות ועייפות , יום אחרי יום אחרי יום , לעיתים כאשר מזג האוויר סוער במיוחד באורך פלא גם כמויות הדגים עולות ועולות ואז כשתופסים דגים לאף אחד אין אומץ בכלל להעלות על הדעת הפסקת שינה וככה ממשיכים לעבוד לעיתים 48 שעות רצופות , זריקת רשתות, איסוף  ואחסנת הדגים ושוב ושוב העניים נעצמות בעמידה , הקור והים הסוער לא מרחמים ואין הרבה ברירות כשהישוב הכי קרוב נמצא במרק של 300 400 מייל וגם שם יש רק 3 4 בקתות ליד אחו ירוק ואין לאן לברוח .
 
צוות הספינה מורכב מארבע אנשים , בראש וראשונה הסקיפר , אצלנו היה סקיפר קרואטי מבוגר שחי באלסקה כבר 40 שנה וזאת עונת דיג הסלמון ה 30 שלו , איש בעל ידע עצום בדיג ובכלי שיט וימאי בחסד , שני בסדר חשיבותו הוא ה"סקיפ מן" איש הסירה הקטנה שעוזר בפריסת הרשתות במשך הדיג בעזרת סירה שיושבת דרך קבע על סיפון הספינה ומורדת למים בתחילת יום הפעילות , בנוסף שני אנשי צוות האחראים על סידור הרשת מיון הדגים ותפעול כללי של ציוד  הדיג והמערכות  על סיפונה האחורי של הספינה .
 
עונת הדיג של שנת 96 באלסקה הייתה עונה מוצלחת , שלל הדייג היה יפה כמות הדגים שנתפסה הייתה  מעל הממוצע לעונות דיג קודמות ולא פחות חשוב מכך המחיר לפאונד סלמון בשווקי העולם היה טוב באופן יחסי  , בכלל מסלול הסלמון מהדייג ועד הגיעו לשולחן הוא מסלול ארוך ומיגע ספינת הדיג תופסת את הדג ומוכרת אותו במקום לספינות ענק , הספינות מעבדות את הדגים או מעבירות אותם למפעלי עיבוד באזור שם אורזים את הדגים ומעבירים אותם הלאה לחברות השיווק שמוכרות אותם לחנויות ולשווקים ברחבי העולם דג הסלמון עובר בין 5 ל 7 ידים לעיתים אף יותר מכך לפני הגיעו לשולחן האוכל , המחיר הממוצע מתחיל בדולר וחצי עבור הדייג שתפס את הדג ולרוב מסיים את המסלול על שולחן האוכל במחיר גבוה פי 15 , כמובן שיש סוגים שונים של דגי סלמון באיכויות שונות והמחיר נקבע בהתאם , כמות הסלמון שאכלתי בחמשת חודשי העבודה באלסקה יכולה לספק צורכי מסעדה מקומית לקרפציו סלמון במשך שנה שלמה , בהערכה זעירה בלעתי כקילו וחצי לשני קילו סלמון ביום בכמעט כול דרך אפשרית , סטייק סלמון , קרפציו סלמון , סלט סלמון קצוץ עם בצל סלמון אפוי בתנור , סלמון מעושן ובטח עוד סוג או שניים של הכנה שכבר איני זוכר .
 
חמשת חודשי העבודה באלסקה על ספינת דיג  היו אחת התקופות הקשות מבחינת עבודה בחיי , תנאי מזג האוויר הקיצוניים , הקור החודר , הבדידות , המונוטוניות , קשה קשה קשה לעבור תקופה כזאת , מעבר לעובדה שבכול עונה יש מספר ספינות שטובעות , מספר אנשי צוות שנופלים לים או סתם תאונות עבודה מסוכנות אחרות , בכול שנה גדלה רשימת השמות באנדרטה ל"דיג האלמוני" הממוקמת בצמוד לבניין העירייה בקודיאק  , בשנת 96 נעלמו שמונה אנשי צוות מספינות דיג שונות מהסיפון במזג אוויר סוער , 4 כלי שייט על צוותם טבעו ונעלמו ומטוס סיור של אגף הדיג התרסק למים , נשמע מפחיד ? האמת  שהסיכוי לתאונת דרכים  דרכים בכביש גדול יותר ומפחיד יותר .
 
את העונה הקשה והמיוחדת במדינה המדהימה הזאת סיימתי עם אנשי הצוות בבר מקומי וזמן קצר לאחר סיום העונה עם הנסיון שצברתי מצאתי את עצמי חושב לאן לפנות הלאה עם תרמיל קטן מלא בגדים מעופשים וארנק מלא כסף , שלושה שבועות לאחר מכן הייתי באיים המלדיבים על סיפון ספינת צלילה ישנה ועבודת הדיג באלסקה נראתה לי כאילו התרחשה לפני שנים .

עבודה בסמוך לצוקים של האי קודיאק , ערפל יורד מהצוק ומסתיר את הראות לחלוטין דבר המחייב שימוש ברדאר והרבה נסיון .

 

להקת לוויתני אורקה ORCA שוחים מטרים ספורים מספינת הדיג עליה עבדנו .

 

 

מעבר מים לאגן פנימי בו עגננו לחניית לילה מוגנת .

 

 

 

דג הליבוט בגודל בינוני שתפסנו בעיקר כדי לגוון את המזון על הספינה במהלך ההפלגה.

 

 

 

כמות גדולה של דגי סלמון מאוחסנים בבטן הספינה לאחר יום עבודה , בסוף כול יום דיג מעבירים את שלל הדיג לספינת אם גדולה העוגנת במפרץ סמוך.

photo :  Iftach kozik – צילומים :  יפתח קוזיק    

www.yachtworld.com/tashoot

 

 

תגיות : אלסקה , דיג , סלמון , קרפצ'יו , ספינות דיג , עבודה באלסקה , דובי גריזלי , הגבול האחרון , האי קודיאק , אנקוריג' , הומר , מפעל דגים

 

סגור לתגובות.